פרשנות תקון לתקנה בסד"א בנוגע להוספת מע"מ לשכר טרחת עו"ד שנפסק בהליך משפטי

1.         התובע, יליד 24.12.44, נפגע בשתי תאונות דרכים עת רכב על אופנוע מספר רישוי 54-652-50 (להלן: האופנוע), שהשימוש בו בוטח על ידי הנתבעת (להלן: המבטחת). אין מחלוקת בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי.

אין חולק כי התאונה השנייה מהווה תאונת דרכים במובן המונח ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בנוגע לתאונה זו נעוצה המחלוקת בשאלת גובה הנזק בלבד.

לעומת זאת, סבורה המבטחת כי התאונה הראשונה אינה מהווה תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים, שכן לטענתה בתאונה זו לא נגרם לתובע נזק גוף. מכיוון שכך, ממילא אין התובע זכאי לפיצוי בגינה.

  התאונה הראשונה

2.         ביום 4.5.06 בדרכו לעבודה היה התובע מעורב בתאונת דרכים בה פגע רכב אחר באופנוע והוא נפל ארצה. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה הראשונה.

3.         ממקום התאונה פנה התובע לחדר המיון של בית חולים ברזילי באשקלון. בבדיקה אובחנו שפשופים וחתכים שטחיים בחלקי גוף שונים (ברך ימין, כף רגל ימין ושורש כף יד שמאל), רגישות במישוש בצוואר, בגב עליון ובכתף שמאל ונפיחות בשורש כף יד שמאל. בוצעו צילומי רנטגן שלא הראו שברים. התובע קיבל טיפול על ידי חיטוי וחבישה ושוחרר בהמלצה לשהות ברגלים מורמות, שימוש בקירור מקומי ובמשככי כאבים לפי הצורך, מנוחה והמשך מעקב אצל הרופא המטפל.  הומלץ על חמישה ימי חופשת מחלה.

4.         בפועל, התייצב התובע באותו יום במקום עבודתו והמשיך בשגרת חייו.

5.         אין חולק כי המדובר בפגיעה קלה למדיי ברם אין לומר כי המדובר בפגיעה של מה בכך. התובע נחבל בכל חלקי גופו, נזקק לחיטוי ולחבישת הפצעים. רופא חדר המיון אף ראה לדרוש צילומי רנטגן שונים, המליץ על מנוחה בת חמישה ימים ועל המשך מעקב רפואי. התובע נזקק לחיסון נגד טטנוס (להשלמת חיסון). העובדה שהתובע לא שעה להמלצת הרופא ושב באותו יום לעבודה אך תומכת במסקנה כי הרופא הונחה על ידי שיקולים רפואיים גרידא.

6.         התובע זכאי אפוא לפיצוי שיביא בחשבון את קולת פגיעתו. אני מעריכה את הפיצוי לו זכאי התובע בגין התאונה הראשונה בסך 3,000 ש"ח.

התאונה השניה

7.         ביום 10.5.06 היה התובע מעורב בתאונה נוספת עת רכב על האופנוע והתנגש במשאית שסטתה וחסמה את דרכו. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה השנייה.

8.         בתאונה השניה נחבל התובע בפלג גוף ימין ובעיקר בידו הימנית. ממקום התאונה הועבר התובע באמבולנס לבית חולים אסף הרופא, שם אובחנה רגישות ניכרת ודפורמציה באמה הימנית. בצילום שורש כף היד והאמה הימנית אובחן שבר מרוסק עם תזוזה במטפיזה של האולנה והרדיוס הדיסטלים.

9.         התובע אושפז במחלקה האורטופדית ושהה בה מיום התאונה ועד ליום 18.5.06. סה"כ שמונה ימים. במהחלך האשפוז בוצע הטריה של הפצע ובוצע ניתוח במהלכו קובע השבר באמצעות פלטינה. התובע שוחרר בהמלצה למעקב אצל הרופא המטפל בקופת חולים, בקורת במרפאת כף יד של בית החולים, שימוש במששכי כאבים לפי הצורך, פיסיותרפיה להפעלת המרפק, ריפוי בעיסוק וכן החלפת תחבושת מידי יום.

            ביום 22.6.06 אושפז התובע שוב בבית חולים אסף הרופא לצורך ניתוח להורדת הקיבוע החיצוני. באותו יום שוחרר בהמלצה לשהות ביד מורמת בעזרת מתלה, ביצוע פיסיותרפיה וריפוי בעיסוק. כן הומלץ על עשרה  ימי מנוחה.

            בעקבות ממצא בצילום רנטגן אשר הצביע על חוסר חיבור של האולנה הדיסטלית אושפז התובע שוב ביום 12.7.06 למשך יומיים. התובע נזקק לניתוח נוסף לקיבוע השבר באולנה בעזרת מסמר שטיינמן. ביום 14.7.06 שוחרר בהמלצה למעקב רפואי, טיפול אנטיביוטי ושימוש במשככי כאבים לפי הצורך. כן הומלץ על חופשת מחלה בת ארבעה שבועות.

            סה"כ אושפז התובע למשך שניים עשר ימים.

11.        התובע נעדר מעבודתו עקב התאונה השנייה למשך שלושה חודשים וחצי.

המומחים הרפואיים

12.        לבקשת התובע מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים האורטופדי והנפשי.